פסק-דין בתיק ע"פ 6504/10

השופט א' רובינשטיין:

א.             ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי והשופטים קולה וצרפתי) מיום 21.7.10 בתפ"ח 127-09, בגדרה הורשע המערער בשלוש עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שתי עבירות של חטיפה לשם רצח לפי סעיף 372 לחוק העונשין, ועבירה של אינוס וחטיפה לפי סעיפים 345(ב)(2) ו-369 לחוק. הערעור מופנה גם כנגד גזר הדין מאותו מועד (21.7.10), בגדרו הוטלו על המערער, במצטבר, שלושה מאסרי עולם ושתים עשרה שנות מאסר. עסקינן בפרשה קשה ומזעזעת: המערער הורשע ברציחתם של קרבנות תמימים, מעשי רצח שבוצעו - כך נקבע - מתוך אכזריות לשמה, מבלי שקדמו להם התגרויות מצדם של הקרבנות, שכל "חטאם" היה היקרותם על דרכו של המערער, והוא הדין גם במעשה האינוס בו הורשע.

כתב האישום

ב.        כתב האישום אשר הוגש כנגד המערער, יליד 1976, בבית המשפט המחוזי (תפ"ח 127/09) כלל ארבעה אישומים. באישום הראשון נטען, כי ביום 4.7.03, בשעות הלילה, יצאה סילביה מולרובה ע"ה (להלן סילביה), תיירת מצ'כיה, לבילוי בחוף דוגית שבכנרת. נטען, כי בלילה שבין 4.7.03 ל-5.7.03, בשעה 0300 או בסמוך לכך, הגיע המערער לאזור והבחין בסילביה מנסה לתפוס טרמפ למקום מגוריה כשהיא מצויה בגילופין. בכתב האישום נטען, כי המערער ניצל את מצבה של סילביה על מנת להעלותה לרכבו, ונסע עמה לבית של חברתו (דאז) בת ה-15, י' (להלן י', שהואשמה בכתב אישום נפרד ונדונה לארבע עשרה שנות מאסר), במטרה לבצע את ההחלטה שגמלה בלבו - להמית את סילביה. נטען, כי המערער התקשר לי' והורה לה לרדת לרכבו כשהיא עוטה בגדים כהים, וכשנכנסה לרכב התיישבה במושב האחורי, מאחורי סילביה, וכי במהלך הנסיעה סימן המערער לי' שבכוונתו להמית את סילביה. המערער, כך נטען, המשיך בנסיעה לכיוון נחל צלמון, ובהגיעם בסמוך לנחל החנה את הרכב, עמס את סילביה על כתפו והורידה לכיוון הנחל. בכתב האישום נטען, כי בהגיעו לנחל הוריד המערער את סילביה, וזו ניסתה להימלט, אולם המערער אחז בשערות ראשה, חנק אותה באמצעות כבל דק שנשא עמו וגרם למותה. עוד נטען, כי המערער שעה לעצתה של י' להטביע את סילביה במי הנחל על מנת להחיש את מותה, וכי בעשותו כן דרך על גבה והורה לי' לעמוד על רגליה של סילביה. נטען, כי לאחר מספר דקות הניחו המערער וי' אבנים על גופתה של סילביה, על מנת למנוע ממנה לצוף. בגין מעשים אלה יוחסו למערער עבירות של רצח וחטיפה לשם רצח.

ג.        באישום השני נטען, כי ביום 1.8.03 - מקץ פחות מחודש ממועד האירוע נשוא האישום הראשון - בשעה 0100 או בסמוך לכך, נסעו המערער וי' בכביש העולה מהעיר טבריה, כאשר במהלך נסיעתם הבחינו בצעירה דנה בנט ע"ה (להלן דנה) יורדת ממונית שירות. נטען, כי בלבו של המערער גמלה ההחלטה להמית את דנה, ולשם כך סיכם עם י' כי תפתה את דנה לעלות לרכבו של המערער בתואנה של הצעת עבודה פיקטיבית. בכתב האישום נטען, כי י' הובילה את דנה בטענת התרמית לרכבו של המערער, וזה החל בנסיעה לכיוון המושבה מגדל, ובהתקרבו למקום סטה לשביל עפר המוביל למטעי זיתים. נטען, כי בהגיעם בסמוך למטע זיתים עצר המערער את רכבו וירד ממנו, כאשר י' מתלוית אליו, וכי דנה - שחששה להישאר לבדה ברכב - ירדה אף היא. ברדתה של דנה, כך נטען, הלם המערער בפניה, והמשיך לעשות כן גם לאחר שהתחננה על חייה. נטען, כי לאחר שדנה התמוטטה על הקרקע, קרע המערער את חולצתה, משך את חזייתה וחנק אותה באמצעותה, וכי כדי לוודא את מותה דרך על בטנה. בכתב האישום נטען, כי בהנחייתו של המערער גררו הוא וי' את גופתה של דנה אל מתחת לגרוטאת רכב שעמדה בסמוך, כיסו אותה בעשבים יבשים, נסעו לתחנת דלק סמוכה שם רכש המערער דלק בבקבוק, חזרו למקום, והמערער שפך את הדלק על הגופה והצית אותה. האישום השני ייחס אף הוא למערער עבירות של רצח וחטיפה לשם רצח.

ד.        באישום השלישי, אשר ייחס למערער עבירת רצח, נטען כי בימים 5.3.04-4.3.04 היה המערער עצור בתחנת המשטרה בטבריה, וכי בשעות הבוקר המוקדמות הוכנס לתאו העצור אהרן סימחוב ע"ה (להלן סימחוב). נטען, כי סימחוב הוכנס לתאו של המערער לאחר מהומה שפרצה בתא קודם בו שהה, במהלכה הואשם סימחוב בהפללתו של אחד מיושבי אותו תא, שותפו לעבירות. בכתב האישום נטען, כי משהוכנס סימחוב לתאו של המערער גמלה בלבו של האחרון ההחלטה להמיתו, בשל העובדה ששיתף פעולה עם המשטרה והפליל את שותפו. נטען, כי המערער ניצל את תנומתם של יתר העצורים בתא, עקב אחר סימחוב למקלחת התא, שם הכה באגרופו בפניו ומשנפל לרצפה - חנק אותו באמצעות חוט שהוציא ממכנסיו. לאחר מכן, כך לפי כתב האישום, הרים המערער את סימחוב, תלה אותו באמצעות אותו חוט וקשר אותו אל סורגי התא. כנטען בכתב האישום, המערער הסוה את מעשיו באמצעות פתיחתו של ברז המים במקלחת. לפי כתב האישום, סימחוב נמצא תלוי על ידי אחד מן העצורים שנכנס למקלחת באקראי, והמערער הצטרף במכוון לקריאות העזרה. בכתב האישום נטען, כי סימחוב הובהל לבית החולים במצב של חוסר הכרה, ונפטר ביום 16.5.04.

ה.        באישום הרביעי יוחסו למערער עבירות של אינוס וחטיפה. באישום זה נטען, כי ביום 5.9.05, סמוך לחצות הליל, הגיעו המערער וי' סמוך למאפיית עילית בטבריה, המערער החנה את רכבו והורה לי' להמתין לו, עלה לביתה של המתלוננת (להלן המתלוננת), העובדת כנערת ליווי, וביקש להשתמש בשירותיה. לפי כתב האישום, המתלוננת הכניסה את המערער לביתה, וכשהחלה להתפשט אחז המערער סכין, הצמידה לגרונה ואנס אותה בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר פרק זמן מסוים, כך נטען, חדל המערער ממעשיו והחל לשוחח עם המתלוננת, אולם בשלב מסוים אחז שוב בסכין, הצמידה לראשה ואנס אותה שוב עד שהגיע לסיפוקו. נטען, כי המערער הורה למתלוננת לנקות את עצמה, נטל את מכשיר הטלפון הנייד שלה, ותחקר אותה בדבר רכוש שהיא מחזיקה בדירה. עוד נטען, כי המערער הורה למתלוננת להתלבש, וכשהוא אוחז בכתפיה ומאיים עליה באמצעות הסכין הובילה מחוץ לדירה לכיוון רכבו. כנטען בכתב האישום, בשלב זה הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו של המערער ונמלטה אל המאפיה הסמוכה.

מהלכי החקירה והמשפט

ו.        חקירות מקרי הרצח של סילביה ודנה נמשכו זמן רב, ובשנת 2009 - כמעט 6 שנים ממועד התרחשותם - נדמה היה כי הן מצויות במבוי סתום. כך גם בנוגע לחקירת מקרה האונס של המתלוננת. באשר לסימחוב, בסיומה של החקירה המשטרתית (שבמהלכה נחקר גם המערער), נקבע כי המנוח התאבד. פריצת הדרך אירעה בשנת 2009, שאז שיתפה י' את חברתה במעורבותה במקרי הרצח של סילביה ודנה; המידע הגיע לידי המשטרה, ובעקבותיו זומנה י' לחקירה. בחקירתה סיפרה י' על מעורבותה ומעורבותו של המערער במקרים שבכתב האישום, כמפורט להלן. המערער נעצר ביום 20.5.09. בבית המשפט המחוזי נשמעו עדים רבים והוגשו ראיות למכביר; בסופו של יום, הרשעתו של המערער במעשי הרצח של סילביה ודנה נסמכו בעיקרן על הודאותיו ועל עדותה של י'; הרשעתו ברצח סימחוב נסמכה בעיקרה על הודאתו; והרשעתו בעבירת האינוס נסמכה על עדותה של המתלוננת. כדי להקל על הקורא, נביא עתה את תמציתן של ראיות אלה. הואיל וגרסתו של המערער באשר לאירועי הרצח שבכתב האישום עברה מטמורפוזה (מספר פעמים), נעמוד על התפתחותה. כן נידרש לעדות של עדה נוספת, י.ג., ממנה הסיק בית המשפט המחוזי קיומה של עדות שיטה, ועל עיקריה של חוות דעת רפואית שניתנה בעניינו של המערער, שעל יסודה העלה בבית המשפט המחוזי טענת פיגור.

גרסתה של י'

ז.        י' מסרה מספר הודעות במשטרה, לראשונה ביום 28.4.09 (חקירותיה סומנו בבית המשפט המחוזי נ/36). בחקירותיה במשטרה, כמו גם בעדותה בבית המשפט, מסרה גרסה עקבית: לדבריה הכירה את המערער בהיותה בת 15, ולאחר זמן מה עברה להתגורר עמו בכפר מגוריו. מקרי הרצח של סילביה ודנה התרחשו בשנה הראשונה להיכרותם. נעמוד עתה ביתר פירוט על גרסתה בנוגע לכל אחד מן האישומים.

האישום הראשון

ח.       באשר לרצח סילביה מסרה י', כי שהתה בביתה, ולאחר שהמערער התקשר אליה, ירדה לרכב, בו כבר ישבה סילביה לצדו של המערער. במהלך הנסיעה, כך העידה י', דיברה סילביה בקול "מסטול". לדבריה, בהגיעם לנחל צלמון עמס המערער את סילביה על כתפיו וירד לכיוון הנחל, ובדרך החליקו וסילביה נחבלה בראשה. י' מסרה, כי סילביה ברחה מידיו של המערער אולם נפלה במהלך מנוסתה, וכי המערער דלק אחריה, תפס בשערה, גרר אותה לנחל וחנק אותה. עוד מסרה י', כי הציעה למערער להטביע את סילביה וזה עשה כדבריה, וכי לאחר מכן עמד המערער על ראשה של סילביה וי' עמדה על רגליה, ואף סייעה למערער להניח סלע על ראשה של סילביה. י' ציינה, כי המערער טען שרצח את סילביה כיון שהלשינה עליו למשטרה (מ.ט. 191/09(1), בעמ' 70-40; מ.ט. 203/09 בעמ' 34-10; עמ' 350-336 לפרוטוקול מיום 17.3.10).

האישום השני

ט.       באשר לאירוע הרצח של דנה מסרה י', כי בליל הרצח נסעה עם המערער במכוניתו בעיר טבריה. בסמוך לאולפנה הבחינו במונית שירות, והמערער ביצע פנית פרסה לכיוונה. המונית עצרה, ודנה ירדה ממנה. המערער הורה לי' לפתות את דנה לעלות לרכב בתואנה של הצעת עבודה, וזו עשתה כדבריו. כשעלתה דנה לרכב, החל המערער בנסיעה. במהלך הנסיעה עצר המערער בתחנת דלק, והורה לדנה לכבות את מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותה. י' העידה, כי חשדה של דנה התעורר לאחר שהמערער פנה לדרכים צדדיות, ועל מנת להרגיעה נתן לה המערער 600 ש"ח. לדבריה, המערער עצר את הרכב בשדה של זיתים, ירד מהרכב וכך עשו גם י' ודנה. בשלב זה סטר המערער לדנה, והיא התכופפה לחפש את העדשה שלה. דנה ביקשה מהמערער שיניח לה, אולם הוא חבט בה. המערער הורה לי' להתכופף, והיא הבחינה שפניה של דנה מעוותות לגמרי. לאחר מכן, כך העידה י', כיבה המערער סיגריה על פניה של דנה, חנק אותה באמצעות חזייתה ונשך את חזה. בהמשך קפץ המערער על בטנה של דנה, וכשסיים פשט את מכנסיה, הציץ בישבנה והחזיר את המכנסיים. המערער וי' גררו את גופתה של דנה מתחת לרכב גלידה נטוש שעמד במקום, י' אספה עשבים והמערער פיזר אותם על גופתה של דנה. השניים נסעו לתחנת דלק, קנו בנזין, חזרו לזירת הרצח, והמערער שפך את הבנזין על גופתה של דנה והצית אותה. המערער הורה לי' לודא שחזייתה של דנה נשרפת אף היא, ולאחר מכן נסעו השניים לבית אחותו של המערער. י' העידה, כי השליכה את תיקה של דנה לתעלה ליד הכנרת (מ.ט. 191/09(1) בעמ' 119-77; מ.ט. 195/09(1) בעמ' 35-17; עמ' 368-354 לפרוטוקול מיום 17.3.10).

האישום השלישי

י.        באשר לרצח סימחוב מסרה י', כי המערער הודה בפניה שרצח עצור בתא המעצר. י' העידה, כי המערער סיפר שתלה את העצור לאחר ששיכנע אותו לתקן מנורה (מ.ט. 191/09(2) בעמ' 27-26; עמ' 375-374 לפרוטוקול מיום 17.3.10).

האישום הרביעי

יא.      באשר לאירוע האינוס והחטיפה מסרה י', כי הגיעה יחד עם המערער סמוך למאפית עילית בטבריה, וכי המערער החנה את רכבו, הורה לה להמתין ברכב ועלה לאחת הדירות. י' העידה, כי לאחר זמן מה ירד המערער עם בחורה וניסה להכניסה לתוך הרכב, אולם זו הצליחה להתחמק (עמ' 378-377 לפרוטוקול מיום 17.3.10).